<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ב</h1>
<h2>דף פה.</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו, והנפקד טוען שמעכבו כי המפקיד חייב לו כך וכך, עביד איניש דינא לנפשיה ותופס עד שיתן לו מה שהוא חייב לו, מיגו דטעין החזרתי או אין לך בידי פקדון. והעיטור [כתב] דליכא מיגו בענין פקדון רק אי ליכא עדים ולא ראה, ואין הפרש בין מלוה לפקדון דיכול לטעון עד כדי דמיהן כל זמן דליכא עדים ולא ראה. כן [כתבו] המפרשים. ורש"י פירש [כן] פ"ק דמציעא גבי מלוה ישנה וכו' וכן גבי מלוגא דשטרי דאפיקו גבי ההיא איתתא וכו' פרק הכותב [פ"ה ע"א].
<h2>דף פה:</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו כוס זהב ונותן סימן, ואותו הנפקד לא אמיד שיהיה לו כוס של סך זה, ונתן סימן המפקיד, אפילו מת הנפקד ולא צוה, מוציאין מן היתומים, ולא נאמר מכרו המפקיד לאביהם. ואיתיה פרק הכותב. וכן מי שהפקיד אצל חבירו בעדים, נוטל אפילו מן היתומים ואין טוענין שמא מכרה לאביהם. ודוקא בזה הנפקד לא היה רגיל בבית המפקיד או המפקיד בבית הנפקד, דאי לא, אמרינן אחר הפקידו וראה זה, וכיון שמת הנפקד, תובע. ואיתיה התם פרק הכותב ור"ם פ"ו דפקדון. וכתב [הר"ם] ואם באו עדים והעידו לדיין שזה הנפקד הוא אמוד אין מוציאין (מידי) מיתומים בלא ראיה ברורה.
